עברית  |  English  |  


 

 

חיבוק המקום
 

 

  
לכל מקום - צריף, ארמון, קרחת יער, חדר או סמטה, יש אמנם אפשרויות יחסי שיח הייחודיים לו, אך ניתן לאבחן ביחסי שיח בסיסיים החוזרים בכולם :
המקום אוחז בי בין גבולותיו ובתוך המרחב התחום בו. הוא ישות הנושאת אותי בתוכה ובין גבולותיה. תומכת את תנועותיי ותנוחותיי ומזינה אותי באוויר, אור, צבעים, מרקמים, צלילים וריחות. עם כניסתי לתוך מקום, הוא נפתח אלי ומציע לי את תוכו: מיטה, קבוצת עצים, חלון, מכונית חולפת, מרצפות וכו'; וכן את המרחב שביניהם, ותנועות האוויר, הקולות, הריחות, האור הממלאים אותו. כול עוד אני בתוך מקום, אני חלק ממנו. הוא מגביל את עולמי למה שנמצא בו ומתווך ביני למה שסביבו.
כול עוד אני בתוך הצריף/ארמון/קרחת יער/חדר/סמטה, אני במידה מסוימת "האיש בצריף/בארמון/בקרחת יער/בחדר/ בסמטה ". השהיה בכל אחד מן המקומות האלה הופכת למרכיב בזהות שלי.
יש למקום שליטה עלי: הוא מעצם טבעו גדול ממני ומעמיד לרשותי כמות מוגבלת של מרחב; כעת וכאן אני יכול לחוות רק את אותן ישויות המאכלסות אותו. אני תלוי בתנאים המרחביים שהמקום מספק לי, תנועותיי חייבות להתאים עצמן למשטחי הדריכה שיש בו; ותנוחותיי לתמיכות שהוא מספק עבורן. הוא מתווך ביני למה שסביבו ולעיתים אינו מאפשר לי כלל נגישות ישירה למה שמחוצה לו.
בה בעת המקום גם מספק לי אמצעים להינתק ממנו ולהרגיש חופשי: פתחים, מרחב גדול וריק; רהיטים, אביזרים וגבולות ארעיים או ניידים; צבעוניות, מרקמים ואקלים קרים.
הצירוף של אחיזה והינתקות יוצרים יחד את החיבוק המרחבי של המקום. האיזון בין האפשרויות של להיות חלק לבין אפשרויות ההינתקות שמקום מציע, נחווה כמידה ואופן החיבוק המרחבי שניתן לחוות בו. כאשר האפשרויות של להיות חלק מודגשות, החיבוק נחווה כהדוק. כאשר מודגשות אפשרויות ההינתקות מן המקום, החיבוק נחווה כרופף.
חיבוק המקום הדוק כאשר הוא קטן, מלא, סגור, מטיל מרות, מסודר, צבעיו חמים והמרחב שבו חם ורווי קולות וריחות, כאשר גבולותיו סגורים ויש ממנו גישה ישירה רק למקומות שאחיזתם הדוקה.


חיבוק המקום רופף כאשר הוא גדול, ריק, מקבל את מרות השוהים בו, לא מסודר, צבעיו קרים והמרחב שבו קר, דומם ונטול ריחות, גבולותיו פרוצים ויש ממנו גישה ישירה לרשות רבים, נוף טבעי ושמים.
 

 
השאיפה לאחידות סגנונית ולהסדרת המרחב והצורות, היא שוללת חיים כמו כל שאיפה לשלמות. במקום זה עלינו לשאוף ליצירת שלם שמרכיביו משלימים זה עם זה וזה את זה. כשמדובר במרחב ובחפצים המרכיבים את המקום, עלינו ליצור שלם שבו כל יחסי השיח שהמקום מסוגל להציע אכן מתממשים ושבחיבוקו יש הן מרכיבים של אחיזה והן של אפשרויות הינתקות.   
 
                                                                                             
כאשר המקום מציע באופן מודגש אפשרויות הינתקות מפותחות, עליו גם להציע במידת מה אפשרויות של להיות חלק ממנו.

          

כאשר המקום מציע באופן מודגש אחיזה הדוקה, עליו להציע גם מידת מה של אפשרויות הינתקות.
 
     
להיות בתוך מקום זה להיות נתון במצרף של יחסים: עם בני אדם, מרחב, חפצים ולעתים גם עם צמחייה ובעלי חיים. בכל היחסים האלה ניתן לאבחן במידה כזאת או אחרת של אחיזה ושל הינתקות, של הטמאות וחופש. לדוגמא, להיות חלק מקבוצה ולשמור על עצמאותך, לטפל בצמח אך גם לתת לו לצמוח על פי דרכו או לשבת בכורסה רכה מבלי לשקוע לתוכה.

העיצוב ההומניסטי שואף ליצור מקומות המציעים חיבוק מרחבי מאוזן – המציעים את מלוא היחסים המרחביים הגלומים במקום המתוכנן ומטילים רק את מידת המרות הנדרשת לעצם קיומו. כמה דוגמאות:


 

 א. לידתו של פתח:

נניח שמחדרך בדירה בקומה השלישית של בית משותף, נשקך הנוף הזה:
 



כדי שעיצוב החלון יפתח ויעדן את תפקידו כמאפשר בחירה, על המעצב להגיב לכך שקרוב לפני כדור הארץ, המקום שבו אנחנו נמצאים, הנוף הנשקף ממנו וגופנו אנו, נערכים כולם בכוונים אופקי ואנכי ושיכולתנו לממש את אפשרויות הבחירה המרחבית שהפתח מעמיד לרשותנו תלויה במידות הגוף האנושי.


כאשר צורתו מנותקת מכיוונים ומידות אלה, (כגון החלונות שמעצב  ליבסקינד) מנוכר החלון לתפקידו כמאפשר בחירה ופוגש אותנו באופן מרוחק, כמושא לשימוש והתבוננות.  הוא אינו תורם לנינוחות ומלאות החיים שלנו אלא פוגש אותנו כחפץ בעל איכויות אסטטיות, טכניות, או סמליות וכאמצעי לקבלת אור, אוויר ומידע על הנעשה בחוץ.

 
יצירת פתח במלוא הקיר החיצוני, ללא שום מיסוך, הייתה מעניקה חופש ואפשרויות הינתקות מרביים.


אך על המעצב  להתחשב בצורך להגנה מקרינה יתרה ומנפילה מגובה, ולהפוך אותן למעשירות ומאזנות את מצב אפשרות הבחירה (המרחבית) שהפתח מציע.


 

התהליך של עיבוד ועידון כמאפשר בחירה מרחבית מגיע למימוש מלא כאשר האזור שליד החלון הופך למקום בפני עצמו: מרפסת המופרדת מן החדר במסך אוויר

                              


חלון מפרץ  


                   
              

או חלון עמוק. 

                               

הפתחים שנוצרו תוך כדי התהליך שתיארנו אלה מעצימים את מעמדה בחדר של הבחירה המרחבית ואפשרויות ההינתקות והחופש מקבלות מעמד מודגש וקבוע.

 

בדוגמאות הבאות מספר חלונות מסורתיים המממשים ומפתחים באופן כזה את היותם מאפשרי בחירה:
 

ב"חלון פתוח" של הנרי מאטיס מופיע חלון מסורתי שכנפיו הנפתחות פנימה חושפות פתח, אמנם מוגבל, אך חשוף לחלוטין. על אפשרויות הבחירה שהחשיפה המלאה הזאת מאפשרת, יש שתי הגבלות:
צורתו האנכית המגבילה את סקירת הנוף שעל פני כדור הארץ מתפרס תיד אופקית.
גובה המעקה המונע מן האזורים הפנימיים של החדר מבט מלא אל החוץ.

                        
 

ב"חלון הצרפתי", המאויר גם בוא באחד מציוריו של מאטיס, חוברים יחד אפשרות ההנתקות הוירטואלית של המבט שמציע החלון, עם אפשרות ההנתקות הממשית של יציאה מן החדר, שמציעה הדלת. הצרוף הזה של חלון ודלת הופך את ה"חלון הצרפתי" לפתח שמביא את אפשרות הבחירה המרחבית למלוא מימושה.


כאשר, כמו ברחוב הפריסאי הזה, חזיתו של בניין משובצת כולה ב"חלונות צרפתיים", נוצר איזון בין האחיזה המרחבית של גוש הבניין הרציף לבין ההצגה המרהיבה של חופש מרחבי שחלונות אלה מציגים. האיזון הזה מוסיף למלאות החיים ולנינוחות של כל מי שחווה אותו.

 

 אזור המפתן בבית היפני המסורתי הוא מקום בפני עצמו המשלב יחד שלוחות של האופק הפנימי והחיצוני. רצפתו של הבית גולשת אל תוך אזור המפתן, וגגו של הבית סוכך מעליו. רצועה עליונה של סריג צפוף, חדיר למחצה, מגינה מפני בוהק השמים שעצמתו קשה לעינים. הפתח נחשף במלואו לגינה, והיא שולחת לתוכו את אחד מסלעיה. מצב הבחירה — ה"כאן" בנוכחות ה"שם" , מגיע למלוא הפיתוח והופך למקום בפני עצמו המאפשר שהייה נינוחה, עשירה ומתמשכת.

                                                


"חלון המפרץ", מהווה גם הוא מקום בפני עצמו שניתן לשבת בו ולהציב חפצים. במקום פתח שדרכו ניתן לסרוק אפשרויות שהחוץ מציע, החלון הפך למקום.
החופש שאפשרות המבט החוצה מציעה הופך לאיזור קבוע בחדר. המצב של חופש בחירה מרחבית מפותח ומעושר.
תוכניתו הפאונית מאפשרת מבט פנוררמי על הסביבה ובכך מגבירה את אפשרויות הבחירה ומעדנת את הפרדת חלון המפרץ מן החדר. נוצר איזון בין החופש שהחלון מציע לבין אחיזתו של החדר.

בכל החלונות האלה אנחנו פוגשים פיתוח והעדנה של מצב חופש הבחירה המרחבית ואיזון עדין בין להיות אחוז על ידי המקום לבין האפשרות להנתק ממנו.


ב. בשכונת נוף העמק בעיצובם של אריה פלד ואילן להב, יצרנו (במגבלות הנהלים והתקציב של בניית שיכון ציבורי בשנות ה80 של המאה הקודמת) מספר מרכיבים שצמצמו את שליטת המקום והעצימו את החופש המרחבי של הדיירים:

1. הדגשת נוכחותה הנפרדת של כל דירה מחד ושל רשויות הרבים מאידך. נמנענו מליצור מקבצי דירות שכן על ידי כך היינו יוצרים גורם מתווך בין הדירה לרשות הרבים. קיומם של מקבצי דירות האמורים לשקף ולעודד יחסי שכנות היא מיותרת ומזיקה. על המרחב להתחלק בין הפרטי לציבורי בלי ליצור מקומות משותפים שהם סמלים מרחביים של יחסי קירבה אך למעשה מהווים מקור לחיכוכים ועימותים. יחסי שכנות העשויים להעשיר את חיי התושבים נוצרים באופן ספונטאני במפגשים מקריים ברחוב, בגינה הציבורית, בסופרמרקט או בבית הספר ובמתנ"ס.
כדי למנוע תווך יתר בין הציבורי לפרטי מחוברות הדירות במבנים טוריים שצורתם נקבעת על ידי הרחוב או הכיכר שהם תוחמים. הכיכרות רחבות במיוחד כדי שלא תיווצר אחיזה מרחבית בין הדירות המקיפות אותן לבין עצמן אלא בינן למרחב הכיכר או הרחוב הנשקף מהן.


 

2. בתוך כל כיכר, המעברים ורחבות הולכי הרגל אינם מופרדים מן הכבישים והחניות אלא מעורבים יחד, כדי לצמצם את המובנות מטילת המרות שנוצרת כאשר הם מופרדים זה מזה. כדי לצמצם את הבנוי והמובנה, הצמחייה בעיצובה של אדריכלית הנוף דניאלה אמיתי, היא כולה על טהרת הצמחייה המקומית ונעשה שימוש מזערי בקירות תומכים ובריצופים. הדגם של רחובות וכיכרות האלה לקוח מן "הרחוב ההולנדי".


 

3. חדרי המדרגות פתוחים לרשות הרבים וממזערים את מספר התחנות בדרך מרשות הרבים לדירה.

4. בכל קומה יצרנו עבור הדיירים אפשרויות לשינוי ולהרחבה של דירותיהם:
בקומת הקרקע על האדמה הצמודה לכל דירה (האדמה אינה בבעלות משותפת של כל דיירי הבניין אלא שייכת לדיירי הדירה הצמודה אליה).
בקומה ראשונה אפשרנו להוסיף בנייה על גג המקלט הצמוד לחדר המדרגות.
לקומה השנייה אפשרנו להוסיף חדרים בתוך מרחב הגג.

 

 

ג. בית משפחה בעיצובו של אריה פלד, שנבנה כחלק מבית דו משפחתי ברחוב האג 39 בחיפה, התקבלו כמה החלטות, כולן במסגרת התקציב וחוקי הבנייה, שמטרתן למצות את אפשרויות העצמאות והחופש המרחביים של הדיירים והאורחים העתידים לשהות בו:

1. המגרש חולק לשני חלקים שכל אחד מהם היה במגע ישיר עם הרחוב בצדו הדרומי, שגובל בשמורת טבע ושמעצם היותו רשות רבים ולא בבעלות פרטית או מוסדית, המגע אתו מוסיף לעצמאות והחופש המרחבי של השוהים במקום. הדירה עמדה להבנות על מחצית המגרש מס' 1. עיצוב הדירה השנייה הועבר לארכיטקט אחר, כך שסגנונות העיצוב השונים יוסיפו לעצמאותה המרחבית של כל אחת מהדירות.

2. המגע המיידי עם אדמה וצמחייה יוצר יכולת הינתקות מן המקום ומציע חופש מרחבי. מכיוון שהאדמה הייתה בשיפוע תלול מצפון לדרום, עוצב הבית בארבעה מפלסים שכל אחד מהם מתחבר לאדמה שלידו. כדי להבטיח שהשהייה בשטחים הפתוחים והחשיפה אליהם תהיה מוגנת ממבטם של זרים, הוסכם עם הדייר במגרש השכן על בניית קיר שיפריד בין החלקות ועוצבה חצר תחומה באזור הגובל ברחוב.

3. החזית הדרומית השטוחה מעניקה לחדרים שמאחוריה מבט לרחוב, לשמים, לשמורת טבע, לאופק ולים ומוסיפה לעצמאות ולחופש המרחבי שלהם. היא גם יוצרת דמות תמירה ומתנשאת המקרינה עצמאות.

 

ד. בית משפחה בעיצוב גאי צור, מציב את חדריו משני צדיו של חדר מגורים החשוף מירבית לגן תחום המשתרע על פני החלקה כולה. המצב המרחבי הנוצר מצמצם את שליטת הבניין בדייריו ומעצים את החופש המרחבי שלהם.

 

ד. שינויים בדירה של פרסומאית, בעיצובו של אריה פלד, המוצג בדף ייעוץ [אני-מקום].
ייעוץ [אני-מקום] של הלקוחה הבהיר שנכון לה בית עם גבולות ברורים ופתחים גדולים, אך שאינם חושפים אותה. בית שהמרחב בו אינו עמוס, שיש בו מעט רהיטים, קלים אבל רכים, שרצפתו עץ וקירותיו בצבעים חמים בהירים. תנאים מרחביים היצרים חיבוק רופף עם מרכיב משני של אחיזה.
הדירה שהיא רכשה, נמצאת בחזית הקומה השניה של בית משותף של שמונה דירות. המרחב שהיא מעמידה לרשות השוהים בה מצומצם ותחום (85 מ"ר). התנאים המרחביים שבה יצרו יחסי שיח של חיבוק הדוק.

על בסיס התובנות שנרכשו תוך כדי הליך  ייעוץ [אני-מקום] החלטנו יחד שנכונה לה דירה שבה המרחב גדול ככל האפשר, שיש בה צמחייה, שהמבטים לרחוב מפותחים אך אין קשרי מבט לחצר האחורית, שהצבעים בה בהירים וחמים אך לא רוויים והרהיטים מועטים, קלים ורכים.

השינויים בעיצוב הדירה משיגים מרחב גדול ככל האפשר הן על ידי מיעוט הרהיטים והמרחב שהוא ברובו הריק, והן על ידי חלוקתה לשני אזורים בלבד: מגורים + פינת אוכל + מטבח, בחזית הדירה, שינה + שירותים + אמבטיה, בצדה האחורי.
כדי להגביר את אפשרויות ההינתקות והחופש יצרנו בחדר המגורים חלון פינתי רחב המציע בנוסף למבט המיידי אל קטע הרחוב הגובל בדירה, גם קוו מבט ארוך אל המשך הרחוב.
כיוון שחדר השינה צמוד לחצר האחורית וחלונותיו עלולים להיחשף למבטם של דיירי הדירות השכנות לחצר, יצרנו מרפסת אחורית עמוקה המאפשרת באמצעות "מסך אוויר", מבט עקיף מחדר השינה אל החצר. אכלוס המרפסת בצמחייה, מוסיף את יחסי החופש הנוצרים על ידי עצם נוכחותם של צמחים. לאמבטיה הענקנו חלון עגול שהצמחייה בתוכו מסננת את המבט פנימה ומונעת חשיפה.

 

 

ה. הצעה לבניין רב קומות בעיצוב אריה פלד.

גם בבנינים מסוג זה, שבהם השליטה המרחבית ותווך היתר מגיעים לשיאם, ניתן ליצור תנאים מרחביים המצמצמים את שליטת המערכת ומאפשרים יחסים יותר מיידיים עם הטבעי.
המרות המרחבית היתרה שבניינים רבי קומות מטילים על דייריהם נוצרת על ידי:

O ניתוק מרב המקומות שבתוכם מאדמה,

O תלותם המוחלטת במערכות מלאכותיות מורכבות הן להקמתם והן לתפעולם,

O העומק ההיררכי הנוצר על ידי השרשרת הארוכה של מקומות שיש לעבור מן הכניסה הראשית לדירת היעד.

ניתן לצמצם את השטלתנות המרחבית של הבניין רב הקומות על ידי:

1. כניסה ישירה מן הרחוב למעלית (ולמדרגות חירום) ובקרה על ידי קוד כניסה ותצפית של מצלמות, ללא תיווכם של אזורי כניסה, בקרה ומעבר.

2. מעלית חיצונית שכמו הכניסה הישירה, מצמצמת את שליטת הבניין ומחזקת את החשיפה לאדמה ושמים.

3. פתיחת "העולם התחתון" של החניון למפלס הכניסה דרך אזור רחב, מדורג ומגונן שיצמצם את בקרת היתר והנתוק מן הטבעי המתקיימת בחניונים תת קרקעיים.

 

 

4. יצירת בניין שרוחבו המרבי 16 מ' – 10 מ' מבוקרים (עומק המאפשר מגע ישיר עם החוץ מכול חלק של האזור המבוקר) ו3 מ' של רצועה פתוחה מכל צד של הבניין, המיועדת למרפסות וגינות.

5. שיטת בנייה שמאפשרת לדיירי כל קומה לעצב את דירתם כראות עינהם.

    
 

 
לייבסיטי - בניית אתרים